אזהרה!
אלבום זה לא מתאים לכל אחד ואינו מומלץ לסובלים מחרדות, דכאון קליני, נטיות אובדניות וכו'. לא מומלץ להאזנה בזמן נהיגה או הפעלת מיכשור כבד. לא מומלץ להשמעה פומבית במקום העבודה.
בכל מקרה של תופעות לוואי כגון רעד, כאבי ראש, סחרחורות, הזיות או חזיונות מוזרים יש להועץ ברופא, פסיכולוג או רב.



בן שלו מ"הארץ" כותב על האלבום:

"המוסיקאי הבאר-שבעי דויד פרץ העלה אלבום אמביינט חדש. כן, אמביינט. אם
"Slow release"
י(כך נקרא האלבום) היה יוצא בתחילת שנות ה-90, כשהאמביינט היה סחורה לוהטת, יכול להיות שהוא היה מתקבל כמובן מאליו. אבל ב-2010 כשהמוסיקה נדחסת ונארזת כך שתתאים לסף הסבלנות הנמוך של המאזין המצוי, האלבום של פרץ, שמתפזר בחלל באטיות כמעט בלתי נתפשת, נשמע כמו עב"מ מוחלט. מפתה לחשוב שזאת התרסה של פרץ נגד הרגלי ההאזנה הנוכחיים. אם אתם לא מסוגלים להתנתק מהפייסבוק, לעצום עיניים ולהקשיב במשך שעה
תמימה, אל תתקרבו לאלבום הזה.

לא תמיד זה יהיה מעניין. ודאי שלא חדשני. האסתטיקה שלו מוכרת היטב: תמונת צליל נוצרת באטיות (נגיד, מרק קדמוני מבעבע), מתבשלת בקצב זחלני, וכשהיא מתחילה למצות את עצמה (זה קורה בדרך כלל אחרי כמה דקות), תשומת הלב מתמקדת בפרט כלשהו בשיפולי התמונה, שסביבו נבנית - שוב, באטיות רבה - תמונת הצליל הבאה. עוצמת החוויה תלויה בדמיון של פרץ (יש רגעים שבהם הוא יותר מלהיב, יש רגעים שפחות), אבל גם בנכונות של המאזין להיכנס לתוך תמונות הצליל שהוא מצייר. כשהנכונות הזאת קיימת, וברגעים שבהם הדמיון של פרץ פורש כנפיים, זאת יכולה להיות חוויה מענגת ביותר."י