צ'ארלי פאטון – Oh Death (''הוא יבוא'')
רבים מכירים את רוברט ג'ונסון בגלל סיפור חייו הטראגי, אולם האדם הקדמון של בלוז הדלתא היה צ'ארלי פאטון. פאטון, שהחל להקליט רק בסוף חייו, בין השנים 1929-1934, היה אטרקציה של איש אחד, המנגן ושר עם גיטרה את שיריו ושירים ידועים אחרים מאותה תקופה. לדברי עדי ראיה, פאטון היה בעל אישיות ממגנטת וניחן בקול חודר ועוצמתי למרות היותו בעל ממדים פיזיים צנועים. הפרסום שלו בדלתא היה רב כל כך, שבניגוד לאמנים אחרים שנדדו מעיר לעיר כדי לחפש את פרנסתם, פאטון היה מוזמן במיוחד להופיע באירועים מקומיים. שמו והופעותיו נודעו גם בזכות העובדה שהוא נהג לבצע פעלולים עם הגיטרה, כמו לנגן בה מאחורי הגב ובין הרגליים, ובזכות היכולת שלו להיות קופסאת להיטים של איש אחד.

המוזיקה של פאטון קדמה לעידן ''בלוז 12 התיבות'', ומבחינה קצבית, מלודית והרמונית היא הייתה שונה ומגוונת יותר ממה שלימים נודע כבלוז. למעשה, ניתן לראות בה את החוליה המקשרת בין מסורות השירה האפריקאיות ושירי העבודה של העבדים השחורים, למוזיקה שאותה אנו מכירים כבלוז כיום. השיר הזה נקרא במקור ''Oh death'', אולם כמו שקורה הרבה בשירי עם שהועברו מפה לאוזן והשתבשו בדרך בתהליך של טלפון שבור, יש גם גרסאות שונות לשיר שלרוב נקראות ''Death comes creeping''.
את השיר הקלטנו רות, בן ואנוכי בטייק אחד, מתוך רצון עז ליצור ביצה טובענית בלב באר שבע.