ערן : הנעימה הזו מלווה את סיקוונס הפתיחה של הסרט. אחרי כמה שיחות ארוכות וטרחניות שכפיתי על דויד בעניין המוסיקה, הוא ביקש שאעזוב אותו לנפשו לעבוד קצת. יצאתי לחופש של שבועיים. במהלך הזמן הזה, כך מסתבר, הוא בהה במסך הטלוויזיה עשרים וארבע שעות ולא הבין מה רוצים מהחיים שלו. הסרט היה בעיניו קר ומנוכר, שונא אדם ומרוחק. לבסוף, יום לפני שחזרתי מהחופש, בהתקף של פאניקה הוא ואלעד התיישבו ויצרו משהו, שיותר מהכול היה תמונה מוזיקלית של מצבם הנפשי הרעוע, כלומר בעיקר קולות הרקע המוזרים, מונחים על מקצב של בס פועם ומאיים. הקשבתי וביקשתי נעימה שתחבר את הכאוס הזה, משהו שישתחל לו בתוך העולם המנוכר הזה. הם הוסיפו את נעימת החליל. היא הייתה מקסימה בעיני, הייתה בה איכות של תמות קלאסיות לסרטים, משהו שמוריקונה היה כותב (ומנגן עם סימפוניה שלמה, אבל לא חשוב) ויותר מהכול שיקפה המנגינה משהו מאד בסיסי בסרט - ילד מתנהל בדרכו השקטה והנפרדת באמצע העולם הגדול והעצוב הזה סביב.

דויד ואלעד: בגלל שהסרט מטפל בסיפורן של כמה וכמה דמויות במקביל, הרעיון המקורי היה ליצור מוטיב מוזיקלי שישקף כל אחד מחמשת הדמויות המרכזיות בסרט. כך נוצר לסאשה מוטיב מוזיקלי של סקונדה וטריטון (מרווחים מוזיקלי הנחשב לקשים ודיסהרמונים במיוחד). לאלכס, כדמותו בסרט, יצרנו את האלמנט המוזיקלי המסתבך בין סולמות ולא מוצא מנוחה באף אחד מהם, לבטי הצמדנו את האקורדים הנוגים-עצובים בפסנתר החשמלי (שהפכו מאוחר יותר ל''כשהלילה יורד''), ולילד את נעימת החליל. אולם מהר מאד גילינו שאם נעשה זאת לאורך כל הדרך, הפסקול ישמע כמו אופרה של ואגנר. שזה לא רע, אבל בפרוש לא מתאים לסרט. לכן החלטנו לגשת לאלמנטים המוזיקליים בגישה שונה.
למרות שלכל דמות בסרט יש סיפור נפרד, הרי שהחיים שלהם קשורים אחד בשני. כך שזרנו את האלמנטים המוזיקלים אחד בתוך השני כדי לתאר מצבי רוח, רסיסי חיים, תחושות ומילים, ופחות דמות מסוימת לאורך כל הדרך''.